פרשת נח: לאתחל את המערכת ואיש איש לנפשו
התורה מספרת לנו בבראשית ו-ט על נח שהיה “צדיק ותמים בדורותיו”, שאליו דיבר אלוהים לבקשו לבנות תיבה ובה להכניס – לשמר את משפחתו וכן פריט אחד זכר ונקבה של שלל החיות בעולם. למה? על מנת להצילם מהמבול שהוא, האל, עמד להוריד על הארץ. “מתוסכל ” מהשחיתות בעולם אלוהים החליט “לאתחל את המערכת”.
מי היה נח?
הפרשנים דנים רבות במשמעותה של ההבהרה “בדורותיו” ומבקרים את נח חריפות. מדוע נזקקה התורה לציין את המילה “בדורותיו”?
כאשר אלוהים מצווה על נח לבנות את התיבה ומבשר על המבול הקרב ובא, נח שומע ועושה את שנאמר לו.
אם נח עושה מה שאלוהים אומר לו אז למה הביקורת?
יש לנו בתורה דוגמאות אחרות של התנהגות אל מול הצווי והכעס של האל. משה למשל “נלחם” על המשכו וחייו של עם ישראל. אך נח שתק. השקט הזה רועש! וזו הסיבה שחכמנו מתקשים איתו. נהוג לפרש כי ההבהרה “לדורותיו” קשורה לשחיתות באותם ימים, אותה רמה סביבתית נמוכה שהפכה את התנהגותו של נח לסבירה – צדיק לדורו – חכמינו מתעקשים להדגיש שנח אינו מודל לחיקוי!
אם כן מה מסמל נח?
נח הוא זה שנוהג לפי חוקי התנועה אך לא עוצר כדי לעזור כשרואה תאונה.
נח הוא זה שלא מפריע לך אך בודאי גם לא עוזר לך.
נח תלמיד סביר אך לעולם לא יעזור לחברו עם שיעורי הבית.
נח הוא זה שלוקח לו את גלגל ההצלה, אינו מסתכל לצדדים ותוך כדי שקופץ מהאוניה הטובעת צועק איש איש לנפשו!
נח מפגין אדישות כנגד רגישות וסולידריות, ובאופן סמלי הוא ניצל על ידי כך שמסתגר בתיבה. הוא לא מבקש , כפי שאברהם אבינו עשה, למצוא צדיק בסדום. הוא רק מבצע את הפקודה.
בהקשר הזה הפרשנות היא מרתקת, כי חכמינו לא סולחים לנח את חוסר ההתמרדות. לא סולחים לו את חוסר השיחה עם אלוהים כי הם חרדים שהוא יאומץ כמודל, כגיבור תנכי, כאשר הוא בעצם מהווה את כל מה שהיהודות מנסה להתרחק ממנו.
יהדות היא כלי שבאמצעותו אנו נלחמים באדישותנו ומבטאים את מחויבותנו לעולם. אנחנו לא בונים תיבות ומסתגרים בתוכן אלא מנסים לקשור קשרים ותוך טיפוח זהותנו הערכית , להתחבר, לפתוח את לבבנו ולהכיר את אוצר הטמון ברב גוניותו של העולם.
זהותנו הערכית היא זו שמייחדת אותנו ומחברת אותנו לאלוהות ובמקביל היא שנותנת את האסמכתא לתפישה ביקרתית ולוחמנית. אנו מחוייבים לאתגר את נוחיותנו, בינוניותנו ומעל הכל אדישיותנו.
היהדות זה הקול במצפוננו שבזמנים של מתח, פחד, תשישות, כאשר רק בא לנו להגיד איש איש יעשה לביתו, יוצא “מאמצע שום מקום” ומזכיר לנו: לתקן עולם במלכות שדי!
ואולי תשאל\י אם כך אז למה אלוהים בחר דווקא בנח כדי לבנות את התיבה?
ישנו מגוון די רחב של תשובות בנושא, אחת מהן היא כי לא היה מישהו אחר.
באופן אישי אותי זה לא משכנע. אני חושב שנח מייצג את “אמצע הדרך” הוא צדיק לדורו, לא טוב, לא רע ובאופן הזה משקף את הפטנציאל האנושי להיות, שמתחיל עם אדם וחווה כשאכלו מעץ הדעת הטוב והרע, והפכו את גן העדן לעולם שאנו מכירים ואת אופיים הכמעט מלאכי לאנושי למדי, דבר שהמשיך בהתדרדרות המוסרית המאפיינת את התקופה שכביכול סופה במבול. נח מסמל את ההזדמנות להתחיל מחדש, לא רק במעלותיו אלא גם בחסרונותיו… אלוהים עשה “ריסטרט” לאנושות אך הפעם לא ברא יש מאין, אלא המשיך אותה, שמר לה את כרטיס הזיכרון, תוך כדי מתן חופש בחירה, מתן רשות, אך הפעם עם היכולת להבחין בין טוב ורע. קיומו של נח והחזקתו בחיים הוא שאינו מאפשר להשכיח את מעשה גן עדן, זו שמירת זיכרון האכילה מעץ הדעת בעולם. דווקא כדי לשמור על הרצון החופשי נח הינו איש “פרווה” וקצת אפור. הוא רק פוטנציאל.
מהי הנוסחה למיצוי הפוטנציאל? אחלוק איתך רעיון מהתנ”ך (תהלים לד):
יג מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב.
יד נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה.
טו סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.
זכור, לא מדובר רק בלסור מרע ולהסתגר בתיבה! צריך גם לזרוק גלגל הצלה לזה הנמצא לצידך.
שבת שלום,
הרב ניקו סוקולובסקי.
Po Ve Sham 