חיי שרה: כשזוית הראיה נותנת חיים לסיפור

5563840322_5780af5ed9_z

סיימנו את פרשת השבוע שעבר, וירא, בשיחה על מקומו של אלוהים, מקומה של האמונה, ואיך זה אמור ועשוי להשפיע על מעשינו. בפרשת “חיי שרה” ישנם ארבעה סיפורים: מותה של שרה וקניית מערת המכפלה שבחברון, מציאת כלה עבור יצחק,  פרק הזוגיות נוסף של אברהם, ותולדות ישמעאל.

זוהי פרשה מלאת תוכן ואפשרויות אך דמות אחת בהתנהלותה שופכת אור חדש על התורה כולה. מדובר בעבד אברהם, מי שחכמינו יכנו אחר כך אליעזר, היוצא לחפש אחר כלה עבור יצחק.  אך מה כל כך מיוחד בו?

אליעזר הוא כמו דמות במחזמר. תאורי הדיאלוגים שלו עם אברהם, עם אלוהים, עם רבקה,עם משפחתה של רבקה ולבסוף עם יצחק היו יכולים לספק חומר לטלנובלה לטינית!

ב וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ:  שִׂים-נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי.  ג וְאַשְׁבִּיעֲךָ–בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ:  אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ.  ד כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק.

השיחה ממשיכה, ונציין שאברהם רוצה אשה לבנו מארץ מולדתו אך מדגיש שלא יעבור יצחק חלילה לגור שם. וכך יוצא אליעזר מוטרד שאולי לא יצליח, אך מחוייב (מושבע) למטרה לחפש אישה עבור יצחק.

הוא מתהלך לחוץ ומודאג , רק שיוכל למצוא ואז לבחור נכון, הוא מבקש מאלוהים שיעזור לו שיראה לו …. סימן, משהו!

והנה הוא מגיע לעין המים (באר) ופונה שוב לאלוהים, עשה לי טובה תעזור לאדוני אברהם… ואז אומר לעצמו כל נערות הכפר יבואו לשאוב מים, אבקש מאחת מהן ואם תסכים לתת לי ועוד תציע עבור הגמלים סימן שזו האישה הנכונה. ומיד מופיעה נערה יפה, רבקה, וכפי שהוא קיווה נותנת מים לכולם! הוא נשאר שקט לרגע  ומודה לאלוהים, שבחוויתו בשלב הזה היה שותף מלא לעשייה. מרוב התרגשות הוא מייד נותן לה כמה מתנות , שרשרת וצמיד! תגידי…. מי ההורים שלך?

יש מצב שנוכל להתארח אצלכם ללילה?

והיא עונה – אני בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר וכן אתם יכולים לשון אצלנו!

אליעזר מייד משתחווה ומודה לאלוהים!!!! והנה הבסיס ל”טוויסט” שנראה מיד: “וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהֹוָה בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי”

רבקה שייכת לבית אחיו של אברהם ובאותו רגע מבחינת אליעזר השיוך שלה הופך לחלק בלתי נפרד מהמשימה.

אליעזר מתקבל בבית רבקה במאור פנים, ומבקש שלא לאכול לפני שידבר.

אני עבד אברהם. לאדוני מאז שעזב (בפרשת לך לך, זוכרים?) הלך טוב מאד, לא חסר לו דבר. לאברהם ולשרה נולד בן ויתן לו את כל אשר לו. ואליעזר ממשיך ומספר:

 לז וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר:  לֹא-תִּקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ.  לח אִם-לֹא אֶל-בֵּית-אָבִי תֵּלֵךְ, וְאֶל-מִשְׁפַּחְתִּי; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי. …  מ וַיֹּאמֶר, אֵלָי:  יְהוָה אֲשֶׁר-הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי.  מא אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי, כִּי תָבוֹא אֶל-מִשְׁפַּחְתִּי; וְאִם-לֹא יִתְּנוּ לָךְ, וְהָיִיתָ נָקִי מֵאָלָתִי.

הנה הסיפור הוא שונה! בראש ובראשונה אברהם בכלל לא הזכיר את משפחתו ואת בית אביו ודווקא השוני הרעיוני הזה הוא מאד משמעותי כדי ללמוד על סיפור סיפורים ועל ה”אמת”.

אליעזר ממשיך ומספר: עמדתי בעין המים ובקשתי מאלוהי שיעזור לא סיימתי לחשוב (להתפלל) ורבקה הופיעה, ביקשתי ממנה מיים והיא השקתה את כולם!

מח  …”וָאֲבָרֵךְ, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, לָקַחַת אֶת-בַּת-אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנו”ֹ.

בסיפורו של אליעזר, כמו במחשבתו, נהייה המפגש עם רבקה כולו הכוונה  אלוהית.  ותראו איך זה מתבטא בהמשך בתשובת המשפחה של רבקה לשאלתו:

נ וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ, מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר; לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ, רַע אוֹ-טוֹב.  נא הִנֵּה-רִבְקָה לְפָנֶיךָ, קַח וָלֵךְ; וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן-אֲדֹנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה.

כאשר דיבר ה’? אבל ה’ לא דיבר! לכל הפחות לא דיבר כפי שאנו מכירים עד כה את צורת דיבורו….

אך הם אמצו את הסיפור, ולא היה זה אימוץ של שקר אלא קבלת אמת…

ואליעזר לוקח את רבקה והם נוסעים אל יצחק…

סד וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת-יִצְחָק; וַתִּפֹּל, מֵעַל הַגָּמָל.  סה וַתֹּאמֶר אֶל-הָעֶבֶד, מִי-הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ, וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד, הוּא אֲדֹנִי; וַתִּקַּח הַצָּעִיף, וַתִּתְכָּס. סו וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד, לְיִצְחָק, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר עָשָׂה.  סז וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ.

אליעזר שוב מספר! אבל עתה  הסיפור לא מופיע במפורש.

חז”ל עוסקים הרבה בשאלת ההבדלים בין הסיפורים ובכל זאת אני מבקש להציע פתח מחשבתי נוסף.

ההנחה הראשונה היא שעבד אברהם עושה את עבודתו נאמנה, כל כולו מגוייס לעזור לאדונו כפי שהוא ציוה לו.

אך בדיאלוגים שלו מתפתח משהו מדהים, שעד כה לא הכרנו בתורה. אליעזר העבד “הקטן” פותח ערוץ תקשורת עם אלוהים, ללא מתווכים, ללא מילים גדולות, זה הוא ואלוהי אברהם, שבעצם נהפך לאלוהיו. אך אלוהיו לא מדבר כפי שהוא דיבר אל אברהם…

אפשר להגיד על אליעזר לכאורה שכאשר הוא ניגש למשפחתה של רבקה הוא משקר! אך הדבר יהיה כל כך לא הוגן ולא נכון! אליעזר שקוע עמוק בתוך שליחותו, הוא מבטא את רוח ומצוקת אדונו, מבין מול מי הוא עומד ומביא את כל כולו!

אין שם דבר אלא כנות.

כשאנו מחזיקים בספר בידינו ההבדלים בטקסט ברורים לנו אך לא כאלה ברורים הם החיים.

לסיפורים ולשיחות המון רבדים שלא ניתן לצמצם במילים שבהן השתמשנו כדי לכתוב אותם.

אליעזר לא משנה דבר, הוא חי את הסיפור! והוא מספר אותו בהתאם לחוויתו ולמקום המצאותו, לא כמעשה שקר אלא כדרכם של סיפורים. אורטגה אי גאסט, פילוסוף ספרדי של המאות ה-19\20 אומר משפט מבריק ” Yo soy yo y mi circunstancia”  אני הנני עצמי והנסיבות שלי כלומר  אני (בן האדם) לא יכול להיות נפרד מהנסיבות שלי (העולם).

אחת מהשאלות שמעסיקות אותנו הרבה ביהדות היא אוטנטיות מהי.  אני סבור שמה שהופך משהו לאוטנטי הוא המעורבות והדיבור עליו בגוף ראשון. כשאנו ונסיבותינו נכללים בסיפור, הרי זה מה שמרחיק אותנו מהשינון המזויף מצד אחד ומצד שני מעניק לסיפור רוח חייה ורלוונטיות.

בסיפור של אליעזר אנו רואים איך הוא מדביק באמונתו ובהתלהבותו את משפחתה של רבקה. אנו גם רואים שככל הנראה בזכות הדרך שהוא מספר את הסיפור יצחק, האבל, זה שכנראה נמצא במערכת יחסים מאד מורכבת עם אביו, בכל זאת מקבל את רבקה באהבה.

ללא ספק יש משהו ביכולתו של אליעזר לספר את הסיפור  שפותח שערי רצון, הרי הוא אוטנטי, הוא אמיתי, כי הוא מרשה לעצמו פשוט להיות.

מימד נוסף כאן הוא בכך שהתורה, בניגוד לחכמינו, דווקא “חייה בשלום” עם ההבדל בסיפורים, למה? כי בניגוד אלינו, שלעתים קרובות נוטים להיות לגמרי טקסטואלים וחד-מימדיים התורה מסוגלת להכיל ריבוי… לפרש ולהצמיד את “הנסיבות שלנו” לסיפור זה להסתכן, אך ללא לקיחת סיכון זה נשים את תורתנו בסכנת הכחדה. התורה רומזת לנו שנקרא את הסיפור עם מחוייבות ונאמנות ושנחבור אליה  אך לא על ידי ביטול עצמי ,כפי שלמדנו בפרשת וירא בהקשר של עקדת יצחק, אלא בדיאלוג, בחיפוש, מתוך האתגר להפוך את הסיפור לשלנו ובכך לחשוף את רבדיה. כי האמת בתורה, האוטנטיות, אינן רק בשורותיה הכתובות אלא בשילוב שמתרחש כשאנו  עם כל ליבנו מספרים את הסיפור.

שבת שלום

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s