תורה יהודות ומיניות
אתה יכול להגיד בקול רם את המילה “סקס”? משום מה רבים מרגישים אי נוחות עם המילה. בתורה לעומת זאת זהו רעיון שמקבל לא מעט התייחסות. ובכל זאת אנחנו לא מדברים עליו הרבה…
בפרשת “וישב” אנחנו קוראים את סיפורם של יהודה ותמר.
יהודה, בנו של יעקב, נישא ונולדים לו 3 ילדים: ער, אונן ושלה.
יהודה משיא את בנו ער לבחורה בשם תמר, אך התורה אומרת כי ער היה רע בעיני ה’, וה’ המיתו (בראשית לח, ז). יהודה קרא לאונן לקיים מצוות ייבום ולשאת את אשת אחיו שמת ללא ילדים. אך אונן ידע כי על פי אותו חוק בנו הראשון ייחשב בן לאחיו ולא לו, וכאשר “בָּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיו, וְשִׁחֵת אַרְצָה, לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע” (בראשית לח, ט). כתגובה המית ה’ גם אותו. הסיפור ממשיך עד כניסתה לבסוף של תמר להריון מיהודה, אך נשים חלק זה בצד כרגע ונתרכז במותם של שני אחים, ובקשר המעניין שבין זה לבין “פרו ורבו” ומיניות.
אז מה יש לנו כאן?
על ער אומרת התורה כי היה רע בעיני ה’ והומת. על אונן נכתב כי קיים יחסי מין עם תמר אך שיחת זרעו, ונמנע מקיום מצוות ייבום, וה’ המית גם אותו.
רש”י כותב כי אונן הוענש על כך שהשחית זרעו, ומציין את האמירה “גם אותו” על מנת להסיק כי אחיו ער הוענש מאותה סיבה. אך התורה אינה מבטאה זאת בבירור.
פרשני התורה חלוקים בדיעותיהם בין אלו החושבים כרש”י ואחרים החושבים כי העניין המרכזי הוא אי מילוי מצוות ייבום. בין הראשונים נהוג להאמין כי מעשה האוננות אסור ביהדות. למעשה המילה עצמה – אוננות – נגזרת משמו של אונן.
שנים רבות התייחסו מרבית הדתות ליחסי מין כאל חוסר מוסריות והגדירו מיניות כדבר שהוא מחוץ לגבול. אבל לא נראה כי התורה “מוטרדת” מאנשים המבטאים את מיניותם. היהדות אינה מפרידה בין גוף ונפש. אנחנו יצור שלם, ורעיון היצר המיני כחטא הוא מנקודת ההשקפה שלנו טעות קטגורית. היהדות מכירה בעונג, ביצרים ובאנושיות שמעבר למצווה הדתית של פרו ורבו. ספר בראשית מלא בסיפורי מיניות. היהדות גם מציינת תכנון משפחה. האם אונן באמת הומת על בזבוז זרע? לא בהכרח…
אם כן אולי הומת על אי מילוי המצווה? אבל לעתים קרובות אנחנו קוראים בתורה על אנשים המתקשים במילוי חובותיהם ואינם נענשים בכזו חומרה. למה שהמקרה הזה דווקא יהיה שונה?
התלמוד (בבא מציעא נט,א) אומר: “כל השערים ננעלים, חוץ משערי אונאה”.
אני חושב שהנקודה המרכזית בסיפור הזה היא מיניות ואחריות. מטרת הסיפור שלנו אינה איסור על האוננות, וגם לא עידוד ההתנזרות!
אונן לא שיתף בהרהוריו את אלוהים או את תמר. הוא הוליך את תמר שולל, סיפק את יצרו המיני, השתמש ב”הטבות” של החוק אך נמנע מהמחויבות הנלווית. הוא ביצע הונאה… הבעיה בסיפור שלנו אינה בין אדם לאלוהיו אלא בין אדם לחברו.
לצערי החברה שלנו מכירה היטב חוסר אחריות מינית… החל מהערות לא נאותות ברחוב, דרך ניצול אדם תחת השפעת אלכוהול, ועד כדי מעשי אונס. אנו שומעים על בני עשרה המעלים לרשת החברתית תמונות וקטעי וידאו של אינטרקאציות מיניות, לעתים קרובות ללא הסכמת השותף/ה. ארועים טראומטים שכאלה כבר הובילו גם להתאבדות. חברה המכירה בכך שמשיכה מינית היא דבר נורמלי ובריא ומצד שני חווה מקרים רבים של ניצול ואלימות על רקע מיני צריכה להקדיש מחשבה רצינית לתפקיד החינוך בהתמודדות עם האתגר.
היהדות המודרנית (והייתי רוצה להגיד “ובכלל”) אינה דוחה מיניות. למרות זאת אנחנו, אנשי החינוך היהודי, אלה שדוחפים ליצירת חברה טובה יותר, תיקון עולם, עדיין מוצאים קשיים רבים בהכנסת העניין הזה לסדר יומנו. והנה כאן אולי חוסר השיחה על מיניות מעביר את הרושם המוטעה לבני הנוער שלנו שהאינטראקציות המיניות הן דבר שמחוץ למסגרת ולהתנהגות החברתית. אנו מחנכים את ילדינו להיות בני מצווה, כלומר להיות שותפים אחראים בחברה. לדבוק בצדק ולהעמיק ביופיה הערכי של היהדות. האם לא נכון שאחד מהנושאים שיעסיקו אותנו בשלב הזה צריך להיות מיניות? חינוך מיני חייב להיות חלק אינטגרלי כשאנו מלמדים את ילדינו להתנהג ולתקשר עם העולם.
חטאו של אונן לא היה שפיכת זרע לבטלה, אלא ההונאה, הפרת האמונים. זהו סיפור טרגי של אישה מושפלת ושל שני נערים שלא חונכו נכון ועל כך שילמו בחייהם.
במקום של שבר כה עמוק נולד הצורך בתיקון. במקרה הזה, תיקון עולם יהיה לעודד וללמד בקהילותינו איך לחיות מיניות בריאה ואחראית.
שבת שלום.
Po Ve Sham 