גיבורות בזמנים קשים: פרשת שמות

פרשת שמות: כמה מחשבות קצרות ופשוטות בימים ארוכים וקשים במיוחד

 פרשת שמות היא הראשונה בספר שמות, שמתחיל את סיפור ההיווצרות של בני ישראל כעם. כאן ניפרד מאבותינו וניכנס לשלב תודעתי הנקרא “אנחנו”, כי הרי כך נזכור גם את יציאת מצרים – בלשון “אנחנו”. הפרשה מציגה אחד מהדברים המשמעותיים ביותר בתורה דרך סיפוריהן של 5 הגיבורות שבפרשה. השתיים הראשונות – שפרה ופועה, הן המיילדות שמחליטות “לסרב פקודה”, ולא סתם פקודה אלא פקודתו של פרעה שאינו רק מלך המצרים אלא גם אלוהים עבורם. פרעה ציווה את המיילדות העבריות להרוג את כל התינוקות הזכרים, וכנגדו שפרה ופועה שמרו עליהם בחיים.

צמד הגיבורות השני הן יוכבד ומרים, שכאשר המצב מחמיר מחליטות לשמור בכל מאודן את חייו של התינוק שנולד ליוכבד, אחיה של מרים – משה. וכך, על פי הנחיותיה של יוכבד, מרים מביאה את משה אל הנהר ושומרת עליו עד שהוא נמצא על ידי הגיבורה החמישית, בת פרעה. האחרונה, למרות שידעה שהדבר מנוגד לפקודתו של אביה, מאמצת את התינוק ומגדלת אותו כבן בית.

מעשה גבורה נוסף הוא העובדה שיוכבד עצמה היא זו שבסופו של דבר הניקה את משה, בלי להכיר באימהותה, מעשה אצילי כשלעצמו.

אם ננסה למצוא דפוס בהתנהגות האצילית שאנו רואים בכל דמויותינו, אעז ואומר שכולן מחזיקות בתודעתן תשובה לשאלה אונטולוגית, שהרי משמעותה של שאלה כזו היא לבדוק את משמעות הקיום.

במסכת אבות שואלים איזה הוא הגיבור, והתשובה היא – הכובש את יצרו (אבות ד,א). ואם במסכת אבות עסקינן, הסמל של השאלה האונטולוגית שם הוא “דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון” (אבות ג,א). אך האם שאלות אלה הן הן אלו שהגיבורות החזיקו בשעת גבורתן? לתורה יש מילה שמתמצתת את מהות השאלה האונטולוגית. מילה זו היא “איכה?”. אלוהים שואל את אדם “איכה?”, איפה אתה? לא מפני שאינו יודע איפה אדם נמצא אלא כי הוא סבור שמי שרוצה לחיות חיים של אחריות ומשמעות צריך להיות מסוגל לשאול את עצמו “איפה אני?”. כי ללא השאלה הזאת לא ניתן לחיות חיים ערכיים. הרי אחרת אין ימין, אין שמאל, אין למעלה ולא למטה. גבורתן של חמש הנשים הללו באה לידי ביטוי בכך שברגעים שאנושיותן והיכולת לחשוב באופן עצמאי היו תחת איום הבינו שהרבה יותר מסוכן לחיות בלי משמעות מאשר לסכן את החיים למען משמעות. ואז כאשר המציאות דפקה על דלתן ושאלה “איפה את?” “אייך?” הן ענו את מה שדווקא משה מביא בסוף הפרשה בשיחתו עם אלוהים כאשר מול הסנה הבוער הוא נקרא להנהיג את עם ישראל. כמו משה הגיבורות ענו “הנני”, אני פה בשבילך, אני נוכחת במקום הזה, המחוייבות שלי נוגעת בערכים וברעיונות שהם מעבר לקיום הבסיסי שלי (אך בלעדיהם גם לא הייתי יכולה להתקיים באופן בסיסי).

שאלת “איכה?” היא שאלה טרנסנדנטלית. כלומר, היא אינה מוגבלת לא בזמן ולא לטקסט המקראי. זה מה שרבים קוראים לו אלוהים, או עקרונות, ערכים, אידיאלים. לא חסרים אתגרים בעולם. לא חסרות חדשות שמטרידות אותנו. לא חסרים קונפליקטים ולא חסרה שנאה. ספר שמות בתחילתו מספר לנו שאל מול שנאתו של פרעה ניתן היה “לעבוד”. וזוהי תזכורת. בכל מקום שנדמה שהשנאה היא הכלל שאמור לנהל אותנו, שחוסר המוסר הוא זה שאמור להכתיב את מעשינו, ניתן לעשות אחרת. ניתן לעצור לרגע ולשאול את עצמנו איפה אנחנו ואל מול מי נצטרך לתת דין וחשבון על עמידתנו. נבחר אל מול השנאה לאהוב, אל מול השתקה לצעוק ואל מול המוות לחיות. נהיה גיבורים בכך שנשמע את הקול הבלתי נפסק השואל “איכה?” ונאמר אלף פעמים “הנני”.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s