Po Ve Sham

עסוק בלא לצאת פרייר? רוצה להצליח? לא מרוצה ממה שיש לך?  במקרא תוכל למצוא מודל מצוין להצלחה, שלא מסתכם בחזון הנכון אלא בגישה שלמה.

זה לא סוד שהרבה פעמים העיסוק התמידי במה שחסר לא מאפשר לנו לעסוק במה שיש ובכך אנו מפספסים את הבסיס האלמנטרי הדרוש על מנת לצבור. אך איך זה מתקשר עם פרשת השבוע?

פרשת ויגש ,המתחילה בבראשית  מ”ד פס’ יח  ומסתיימת מ”ז פס’ כז, ממשיכה לעסוק במפגש בין יוסף ואחיו. אם נסכם את השתלשלות הדברים עד כה נזכיר כי יוסף , לפני כ-20 שנה,  נזרק–נמכר על ידי אחיו שחזרו הביתה והכריזו שהוא מת. בזמן הזה הוא עבר מסלול די ארוך מאסיר בכלא ועד שליט מצריים. כאשר תקופה של רעב מכה את האזור כולו, מצריים מצליחה להתקיים בזכות תוכניתו של יוסף. יעקב ובניו סובלים מרעב, ובשומעם שיש מזון במצריים עשרה מן הבנים יוצאים לשם בניסיון להשיג אוכל. במצרים הם פוגשים את יוסף שאותו אינם מזהים ויוסף בוחר שלא להזדהות. הוא מתעניין בסיפורם, הם מספרים לו כי אחד מאחיהם נעלם, וכי האח הצעיר נשאר שומר על האבא. יוסף מתחיל בפעולות המכוונות להביא את כל המשפחה אליו, הוא לוקח את אחד האחים כבן ערובה ושולח את השאר להביא את בנימין האח האחד העשר שכביכול שמר על האב.  יעקב לא רוצה לשלוח אותו אך בסוף משתכנע בערבותו של יהודה (אב שכול בעצמו) כי הוא ידאג שבנימין יחזור הביתה בשלום.

והנה אחד עשר אחים עומדים אל מול האח החסר לאחר שנים רבות של גלות ובדידות.  לאח שנזרק יש עכשיו כוח עצום… ואז הוא מבקש מכל משרתיו לעזוב את החדר ולהותיר אותו לבד עם 11 הזרים…

 

בראשית מ”ה

ב. וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה: זהו בכי חזק ועמוק שכל המשרתים שעתה הוציא החוצה יכלו לשמוע, מעגל פתוח של הרבה מאד שנים מגיע לסגירה.

ג. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו: האחים נבהלו, בטח! הרי הם כמעט הרגו אותו וזרקו אותו לגורלו.

ד. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה:

ה. וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם: אני יודע למה אתם מפחדים, אני זוכר את הסיפור אבל זה נגמר….

ח. וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: אני מבין שנסיבות החיים היו חזקות מאתנו ואני לא הולך להתעסק בהאשמות.

ט. מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד: לכו תביאו את אבא תסיימו את סבלו, תגידו לו שהולך לי טוב מאד, תנו לו קצת נחת לאחר כל כך הרבה שנים של סבל.

י. וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ:

יא. וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ: אתם לא צריכים לדאוג לכלום אני מספיק עשיר כדי לכלכל אתכם, תהיו קרובים!

יב. וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם: ואם זה לא מספיק ברור, כפי שמפרש רש”י – אתם בעיניי כאחי בנימין שלא השתתף בעת המכירה, כלומר זה לא היה ולא נברא!

זהו רגע מכונן ולא רק בשביל המשפחה הזאת אלא בשביל עם ישראל זה רגע של אור על פני חושך (אם קצת מדברים בלשון חנוכה שעבר עלינו לטובה לפני כמה ימים).

יוסף לא עוסק בחשבונות, ובכלל לא עסוק בלא לצאת פרייר וזה מה שהופך אותו ל”ווינר” האולטימטיבי. תארו לכם מה היה קורה לאחים, לאב ולהמשך עמנו אם הוא היה עוסק בלסגור חשבון עם אחיו…. נכון, לא היה המשך, זה היה ממש כמו “לכבות את האור”.

לא מזמן מישהו קרוב אלי זכה לשבת בהרצאתו המצומצמת של זוכה פרס נובל. הוא סיפר שרוב עיסוקו של המרצה במהלך דיבורו היה לספר כמה כעס היה לו כלפי האנשים שלא האמינו בתחילת הדרך בצדקת חדשנותו המדעית. עמד שם גאון מדעי שהחזיק בידיו פרס נובל, אבל כועס, מתוסכל ונקמני. ווינר? וודאי שלא. כי הרי אין עושר המסוגל לגבור על רגשות הטינה שלנו.

והנה הקונטרסט הגדול בסיפור יוסף, אשר בהתנהגותו משנה את ההיסטוריה ומביא חידוש גדול לסיפורי אבותינו: אחוות אחים! זאת שאותה אנו מרגישים מחברת ביננו עד עצם היום הזה.

אז מה לגבי מודל ההצלחה?

ישנם כמה עקרונות בהתנהגותו של יוסף שניתן לבודד כמנבאי הצלחה והם:

א-     חלום, יוסף לא רק יודע לפרש חלומות, הוא גם מרשה לעצמו לחלום.

ב-     התמדה, זה מה שמאפר לשרוד כשצריך ולהוביל בזמן הנכון.

ג-       זיכרון אך לא טינה, הוא זוכר אך לא שומר טינה לכן יכול להתבונן בהבנה וכמו כן יכול להמשיך לבנות.

ד-      נדיבות גדולה. נדיבותו של יוסף היא שבסופו של דבר מאפשרת לו עצמו להיות עשיר. ברגע שהוא יכול לחלוק עם משפחתו, עושרו מקבל מימד וערך נוסף למרות שאולי מבחינה מספרית מעט פוחת.

יוסף מצליח באמצעות ראייתו העמוקה לנטרל את הטינה ובכך מפנה בעצמו את המקום לאהוב, לחלוק ולבנות. הוא לא עוסק בחשבונות שידוע לו כי לא ניתן לפתור. הוא זוכר, אך לא נותן לזיכרון העבר למנוע ממנו לצור עתיד יותר טוב. הוא לא שואל אפילו לרגע אחד מה הוא יפסיד, כי הרי שם פתח הנקמה והזילות האנושית.  הוא שואל את עצמו מה ארוויח אך יותר מזה מה אוכל להציע ובכך פותח את שערי שמיים.

שבת שלום.